ברגע שאני מתיישב על הכרית אני בתשומת לב למנח הגוף. גב זקוף, כתפיים רפויות, עורף ארוך סנטר טיפה למטה, בודק תמיד מה מצב הלסתות… ומתחיל עם שאיפות עמוקות ונשיפות איטיות ונכנס למצב של נינוחות רגיעה עם שחרור והרפיית הגוף והתודעה. אני מתמקד בעיקר בשלושה פרמטרים: נשימה, מנח הגוף, וצלילים. לבסוף משחרר גם אותם ומתחיל להיות נוכח ומתמקד בהוויה של מה שקורה עכשיו ומרגע לרגע. אני נפתח לכל מה שבא: ציוץ ציפורים, משאית זבל רועשת, נביחות כלב, החלל מסביבי, מחשבות חולפות, רגשות מתפוגגות, תנועה מתמדת, מרגיש את ההשתנות הבלתי פוסקת, שוב ערנות אל הגוף, הרפיית הגוף, הרפיית הכתפיים, הרפיה מנטלית ובעיקר להיות שווה נפש למול כל הדברים שעולים.
ישנם מצבים מדיטטיביים עם רמת ריכוז גבוהה ותודעה אסופה, מצב מנטלי בו אני חווה רגעים מאוד מיוחדים. רגעים שבהם המחשבות והרגשות מופיעים ונעלמים בצורה מהירה מאוד, מן הרגשה שאני כאן שולט ומנווט ולא ההפך, כמו ג׳אגלר שמקפיץ כדורים בשליטה מלאה. אני כבר לא חווה עוד עולם המורכב מדברים שהם מוצקים ובלתי משתנים לאורך זמן, אלא חווה עולם המורכב מדברים שנעלמים כמעט ברגע הופעתם, כמו טיפות טל בעת זריחה, כמו בועה או ברק, הדברים כשלעצמם אינם מוצקים וזה מרגיש לפעמים כמו חזיון תעתועים, או מעשה קסמים. מצב מדיטטיבי זה נותן לי להבין שהכל אשלייה ואין קיום עצמי לשום דבר, זו מן הרגשה משחררת עם עונג מסוים.
רגעים אלו אומנם נדירים אך הם מעניקים המון נינוחות ובטחון, וזאת למרות ההבנה שאין בסיס להשען או להאחז גם בהם.
